דווקא כשאנחנו חולים, נפתחת הזדמנות מופלאה לבינדג'. ככה, חצי על הספה או על המיטה, אנחנו לוגמים עוד ועוד מסדרות שמסיחות את דעתנו מהכאבים, מחוסר התזוזה, מהזמן שלא חולף ומהתקיעות.
בעיניי סדרות מרפאות את העולם, אחרת אומנם מתרופות או טיפולים, הן עושות את זה על ידי מסע שמישהו אחר עובר ויצירת הזדהות כל כך חזקה שמסוגלת לעשות גם אצלנו שינוי.
אתם מבינים, הדמויות ממש כמונו, נתונות בצרה. הן פוגשות את הדבר שמפחיד אותן יותר מהכול ומצליחות לעשות משהו כדי להתמודד מולו ואז הן נכשלות או מצליחות ונולד קושי חדש, התמודדות חדשה, בדרך כלל גדולה ומורכבת יותר, כך שככל שהגיבור שלנו מתמודד ומתגבר על מכשולים, ככה הוא משתנה.
הוא צריך לעשות ויתורים, לשלם מחיר, לאבד לא מעט כדי להמשיך ולהגיע למטרות שלו.
המטרה היא בדרך כלל לחזור למצב שאין בו התמודדות, שיש בו שקט ושלווה, שהוא יכול לנוח על זרעי דפנה. שהכול "רגיל".
אם הכול כבר מעולה וסבבה, אין לדמות התמודדות בכלל, אז זה דיי משעמם לצפות בזה וזה לא מייצר הזדהות.
ליוצרים יש לא מעט "תכסיסים" להימנע מלעסוק ברגש וליצור התמודדות אמיתית עם קונפליקט. לפעמים הם מתמקדים רק באווירה, עוצרים את הסצנה לפניי שהיא מתחילה, פותרים את הבעיות מהר מדיי מבלי שהייתה התמודדות הדרגתית ואמינה, מרחיקים אותנו מהרגש על ידי זה שהפוקוס הוא על משהו אחר.
הסיבה היא שלא פעם הדברים שעליהם אנחנו כותבים הם הדברים שאנחנו באמת מתמודדים איתם בחיים שלנו והתמודדות מול טקסט היא לווא דווקא קלה יותר מהתמודדות אמתית. לפעמים זה יותר קשה, כי אתם לבד מול הדף הריק והציפיות הגדולות שיש לכם ממנו.
כתבתי את זה בעבר בבלוג הזה ואכתוב זאת שוב – כשאתם צופים בסדרה או קוראים בייבל של סדרה מוכרת – אתם קוראים / צופים תוצאה של עבודה מרובת שנים ו/או יוצרים. זה לא אדם אחד לבדו. לא כשמדובר בסדרות עם תקציבים גדולים כל כך.
תיהנו מהיצירות האלו ותנו להם להפיח בכם השראה.
כל מה שאתם רואים התחיל בתור רעיון של מישהו. הדרך היחידה להגיע לקו הסיום היא לא לוותר ודווקא הרגעים האלה של ההתמודדות – בין אם בכתיבה או בצפייה, מאפשרים לנו להכיר ולהתמודד גם עם הרגעים הקשים שלנו.
אז איך אפשר לעזור לכם לרפא את העולם עם הסדרה שאתם מפתחים עכשיו? צרו קשר, ביחד הרבה יותר קל למצוא פתרונות.
