אנקנטו הוא טקסט מרגש, פמיניסטי, שעוסק בטראומה משפחתית, השלכה, החלמה וריפוי.

למה?

קודם כל, למי שלא מכיר מדובר באחד מהסרטים האחרונים של דיסני, על אישה צעירה ממשפחה קסומה – משפחת אל מדריגל. שגרים באנקנטו, ככה מכונה הבית המכושף שלהם.

יש קשר בין הגיבורה מיראבל לבין הבית אנקנטו. קשר מכושף ואולי אף טראומה, אך כמו בכל טראומה יש פה גם אופציה לצמיחה ובנייה מחדש. ריפוי, איך? בגלל ובזכות המשפחה. אני מסבירה;

כל משפחת מדרגל יש להם כוחות קסם. אחת חזקה במיוחד, אחת מפזרת פרחים וקקטוסים, אחד מדבר עם חיות, אחת משנה צורה, אחת שולטת על מזג האוויר ואחת יודעת לרפא…

יש גם אח אחד / דוד ששמו ברונו. עליו לא מדברים, הוא היה רואה חזיונות. תמיד חזיונות רעים שהתגשמו ולכן נעלם.

מיראבל היא היחידה בלי כוחות קסם.
היא אומרת שלא איכפת לה, אבל מרגישה בחוץ… לא חלק מהמשפחה. אם זה לא מספיק, בטקס קבלת הכוח שלה כשהיא הייתה ילדה הדלת שלה נעלמה והיא לא קיבלה כוח. מאז היא מרגישה מקוללת וגם קצת מסתכלים עליה בתור הכבשה השחורה.

לכן כשהבית מתפרק (תרתי משמע) וכוחות הקסם נעלמים איתו היא זו שמאשימים והיא זו שבסופו של דבר מצילה את המצב, על ידי בנייה מחדש של הבית, איחוד המשפחה והמון המון אמונה ואהבה וחמלה. כן, גם כלפיי מי שפגע בה.

נהנתם? אשמח לבקשות לעוד סרטי ילדים לניתוח בתגובות ❤️🪗 שיתופים ולייקים