בשביל לכתוב, בשביל לכתוב טוב, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש את מלוא כובד של הרגשות שמציפים אותנו. ואנחנו נמצאים בימים נוראיים, חשופים לזוועה מתמשכת שקשה מאוד להתמודד איתה. זה בנוסף לבעיות וצרות שיש לנו באופן אישי בחיים שלנו.

כן אז המשפט כשהתותחים רועמים המוזות שותקות מתאים כאן.

לפחות עבורי. להיתקל באימה וחוסר וודאות מכניס אותי לרצון לעשות את מה שצריך כדי לשרוד ותמלול הרגשות והדמיון העשיר שלי עלול לסחוף למקומות עוד יותר קשים ובצורה חדה ומדויקת.

לא, לא תמיד אפשרי להתעמק בכתיבה כשמלחמה משתוללת בחוץ.

היו שנים רבות שניסיתי להבין מה האקלים המדויקים שיאפשר  לאדם כותב לשקוע בכתיבה. האם זה באמת רק ידע מקצועי, דף ועט, זמן, התמדה וחריצות? כתיבה ושכתוב? מספר מילים ביום?

לא. לעיתים קרובות מדובר באיזה שקט נפשי. בתחושה של בטחון. ביכולת להתנתק מהמציאות כדי לברוח רחוק ועמוק ליריעה הרחבה של פיתוח סדרה. קשה להתנתק ממציאות כשהיא דורשת תשומת לב מתמדת. כשאנחנו יודעים שצריכים להיות קשובים ולרוץ למרחב מוגן. כשאנשים שאנחנו אוהבים ודואגים להם נמצאים בסכנה.

אני רוצה להגיד – אל תשפטו את עצמכם בחומרה אם אתם לא מסוגלים להתעמק בכתיבה עכשיו. אל תשפטו את עצמכם בחומרה אם אתם מצליחים לעשות מעט מאוד.

בסדנה שהועברה ברביעי התמקדנו ברשימת הדברים שמשמחים אותנו בחיים, במרחבים בדיוניים או אמתיים שיש בהם יופי ומרגוע, שאנחנו רוצים להיות בהם עכשיו. בעלילות שאין בהם הגיון. בכוחות על שיש לנו להגשים משאלות ולדבר עם חיות.

יש לנו את היכולת המופלאה כבני אדם לשנות את הנרטיב בו אנחנו חיים למשהו אחר – אז למה שזה לא יהיה חיובי? למה שזה לא יהיה משהו מצחיק? אבסורדי? נונסאנס?

כן. זה קשה בימים האלה, אחרי ה-7 באוקטובר. קשה להתנתק. נסו אבל, ללכת למקומות הטובים האלה ולהשתמש בכתיבה שלכם כדי להגיע למקום שאתם רוצים להגיע אליו. לקבל כוחות שאתם זקוקים להם. אל תקשו על עצמכם יותר מהדרוש.

להיות במחשבה שיהיה טוב, זה כבר להיות בטוב.

חיבוק לכל מי שקורא את זה.