ייאוש הפך למילה גסה אז משתמשים במילות כיסוי, כמו עייפות, עומס, קושי. אבל האמתי שהמאבק מייאש וזה בסדר להגיד "אני מיואשת ואני לא יודעת מה לעשות, כל הדרכים חסומות וכל פעם שאני בוחרת בנתיב אחר גם הוא נחסם".
זה רלוונטי במיוחד כשהכתיבה היא עיסוק צדדי, בנוסף לעבודה היומית ואמור להיות מקום פורקן. אז יש אכזבה מאוד גדולה כשהזמן שהקדשת לכתיבה במקום לישון, לראות חברים, סרט או כל בילוי תמים אחר – יורד לטימיון.
לכאורה, כל טקסט שאנחנו כותבים הוא גרוע, וכתיבה היא שכתוב והתוצאה הסופית היא יונה תמה שאנחנו שולחים מהחלון שלנו לאי שם. יש מבול שם בחוץ, הסיכוי שהיא תחזור עם עלה זית בפה קלוש למדיי ואנחנו בינתיים בתיבה צפופה עם כל החיות והים לעיתים רחוקות שקט מתחתינו.
אז יונה זה לא מספיק. כדאי לחלק את הזמן של הכתיבה כך שלפחות 25% עד 50% ממנו יוקדש לבנייה של כנפיים משלכם כדי שתוודאו שהיצירה שלכם הגיעה לידיים הנכונות.
יש קרנות, תחרויות, פרסים וגם דרכים יצירתיות להשיג מימון כמו קיקסטרט או פשוט מכירה ברשת. אפשר לשלוח לכתבי עת, מבקרים ואושיות רשת שיכולות להמליץ עליכם. זה מאוד תלוי מה אתם כותבים ואם אתם בכלל חולמים להתפרנס מזה. לכאורה אנחנו חיים בתקופה שכל אחד יכול לפרסם את הדברים שלו בדף שלו בפייסבוק או בבלוג (כמו שאני עושה), אבל גם להביא קוראים אל העמוד שלכם זה פרויקט וחשוב לזכור את זה. אדם רוצה להיות אלוהים, אמרנו כבר?
אז כמו שדדלוס אמר לאיקרוס; תיזהרו לא לעוף על עצמכם קרוב מדיי לשמש, אתם עלולים לשרוף את עצמכם.
בפוסט הבא על המלחמה עצמה: האם להסתער לעבר האויב או לירות לכל הכיוונים? זה קצת מורכב כשהאויב הכי גדול הוא אתה עצמך ושדה הקרב הוא הבית.
