פרק ראשון מתוך סדרת פוסטים "כתיבה על כתיבה"

ונתחיל בכך שהאדם אף פעם לא מרוצה, תמיד רוצה שינוי, תמיד רוצה יותר טוב ואם מרדדים את זה לשורה אחת – בנאדם רוצה להיות האלוהים של החיים שלו, שתהיה לו שליטה על הזמן, הבריאות, המגורים והאהבות שלו. כאן אנחנו מגיעים לנקודה שנייה –

במידה ולבנאדם יש שליטה בחיים שלו, או שליטה יחסית טובה הוא רוצה להיות גם האלוהים של אחרים.

ברמה הראשונית כל מה שנוגע לעולם ולחיים שלו ואחר כך כדברי לאונרד כהן "קודם נכבוש את ברלין ואז את העולם", או במילים שלי – קודם נכבוש את היצר ואז נשווק אותו כשימורים.

ובהמשך למחשבה הזו יש לי חדשות רעות וחדשות טובות.
החדשות הרעות – אדם לא יכול להיות אלוהים.
החדשות הטובות – אדם יכול להיות אלוהים.
זה נשמע לך סותר אבל זה –
לא.

הדרך היחידה להיות אלוהים היא ליצור עולם משלך. משמע, יצירה היא הדרך היחידה לסיפוק.

זה לא כ"כ משנה מה אתם יוצרים, כלומר זה כן. אבל בכל הנוגע לפוסט הזה נמקד בכתיבה.

למה כתיבה? כי כתיבה זה פשוט (לכאורה) כל מה שאת צריכה זה דף ועט ויאללה. במקרה הזה אני ממליצה באמת על דף ועט כי האלטרנטיבות הן שדים שאומרים לך כל הזמן "פסססט, כנסי לפייסבוק יש לך נוטיפיקציה חדשה. מה איכפת לך זה יהיה ברקע.. זה רק יעזור לך להתרכז".

עוד דברים שיחסמו אותך מלכתוב:
1. זמן
2. התמדה
3. תסכול
4. חוסר הצלחה לשבות את קהל הקוראים

מה עושים?
חוזרים להתחלה. כמו שאמרתי, אנחנו אף פעם לא נהיה מרוצים. אבל, אפשר לעשות ניסיון לעצום עיניים ולדמיין. להעלים את הבעיות שלנו. למתוח קו על מה שלא הלך. לגרום לדברים שהכי היינו רוצים בעולם להתגשם. אבל אל תסתפקו בסתם משהו, תגרמו לזה להישמע משכנע. תיצרו את העולם שמעניין אתכם.
צרו שינוי.

וכשתתעוררו ותגלו שאתם עדיין לא אלוהים, חכו לפוסט הבא. הוא יהיה על "אבא, אימא אל תגידו לילד המוכשר שלכם שהוא הולך לכבוש את העולם, העולם הוא כרוב כבוש ואנחנו חיים בצנצנת. למדו אותו איך לשבור את הכלים".