אתם בטח מכירים את זה. אתם רוצים לכתוב ולא מצליחים. אתם רוצים להיות "כותבים", "סופרים", "תסריטאים" אבל במאני טיים, יש לכם זמן לכתוב, יש לכם

תהליך הכתיבה הוא תמיד רצף של התנגדויות פנימיות ופקפוק עצמי. זהו תהליך שלא פעם הופך למאבק – מאבק בין הרצון ליצור לבין הקולות שמטילים ספק

הפורמט התסריטאי הוא חלק משמעותי בכל הפקה. דף של תסריט שווה דקה בסרט או סדרה וחשוב לציין שתסריט כמו שהוא בניגוד לשיר או סיפור או

זה קצת מצחיק, הקלטתי את הפרקים של התשובה היא לא, לקראת הגשה לכאן 11 ועליתי לשלב השני אי שם מזמן בשנת 2020, הייתי בהריון עם

0. אין לי וואטאפ. הוא לא עובד ואין לי אפשרות לקרוא או להגיע להודעות. נכון לעכשיו אין לי כוח לריב עם האפליקציה השטנית הזו. אז

בקרוב מאוד יוצא לאור ספר השירה השלישי שלי – יהלום. מטיבי הלכת והעוקבים הצמודים, יזכרו אולי שהספר היה צריך לצאת שנה שעבר וקיימתי הד סטראט

// פרק אחרון בסדרה "כתיבה על כתיבה" // בואו נדבר רגע על שעון מעורר. לכאורה קוץ בתחת, את רוצה לישון ולפתע הזין הזה מצלצל, מעיר

// פרק שישי בסדרה "כתיבה על כתיבה" // אני יכולה להודות שאני מפחדת. שינוי זה מפחיד, הלא נודע, הבלתי צפוי, הספקולציות האינסופיות של מה יהיה אם.

//פוסט חמישי מתוך הסדרה "כתיבה על כתיבה" // איתן גרין, שהיה אחד מהמורים שלי לתסריטאות, היה אומר לנו "לכו לבר, לכו לים, לכו לבית קפה

// על האבנים שבדרך מתוך "כתיבה על כתיבה" // תארו לכם עולם שבו היו אומרים לילדים שהם יישארו קטנים לעד. במקום להגיד לילדים "כשתגדל –

מדובר בסרט שיצא לאוויר העולם ב1995. אני הייתי ילדה. כשהקרנתי את הסרט לילדיי, הופעתי מאוד. קודם כל ריטה מדובבת אותה. וואו. איזה דיבוב מדהים, איזו

אנקנטו הוא טקסט מרגש, פמיניסטי, שעוסק בטראומה משפחתית, השלכה, החלמה וריפוי. למה? קודם כל, למי שלא מכיר מדובר באחד מהסרטים האחרונים של דיסני, על אישה

אז למה בילבי היא טקסט פמיניסטי מהפכני ורדיקלי? לא רק בגלל שמדובר בילדה ג'ינג'ית חזקה במיוחד שיכולה להרים סוסים ולנצח גנבים בערמומיות ופיקחות. בילבי משתמשת

אני מתקשה לכתוב כשקשה. כשהמצב במדינה כבר מעל חצי שנה נמצא בכאוס ובואו נהיה כנים, גם לפני השביעי באוקטובר היה פה בלגן ובלתי צפוי. לכן,

הנעה עצמית זה כלי חשוב מאוד עבורנו כיוצרים ועוד יותר חשוב כשאנחנו כותבים ויוצרים סדרות. למרות שיצירה קולנועית, טלוויזיונית או לרשת היא משהו שנעשה בשיתוף

לכל מי שפספס את השיעור הראשון, החינמי, בכתיבה תסריטאית על איך כותבים תסריט על פי הפורמט התסריטאי, כולל החוקים הבסיסיים והרשמיים של הקולנוע והטלוויזיה הישראלית

המוווון זמן לא העליתי פרק חדש לפודקסט, למרות שבתוך מוחי המשכתי לנתח סדרות ולתכנן פרקים! הסיבה בין השאר זה שהייתי פחות בנטפליקס ויותר בחדשות, יותר

בתחילת השבוע העליתי סרטון על משולש היוצר וכעת אני רוצה לפרט קצת בכתב את הקונספט למען קוראי הבלוג וכותבים באשר הם. ראשית אני רוצה לצאת

נשאלתי היום מה ההבדל בין ארק לבין מהלך עונתי ועל הדרך נכנס המושג קשת עונתית אז החלטתי לנצל את הבמה הצנועה הזו כדי לנסות ולהסביר.

הכותרת היא למעשה ספר של ד"ר סוס ובו הגיבור שחי לו חיים דיי טובים סה"כ, מגלה כמה צרות בסביבתו הקרובה ושומע על ארץ רחוקה שבה

משבוע לשבוע המועקה לצערי לא עוזבת. אני לא יודעת מה איתכם, אבל המשא שנוסף למשקל שכל אחד מאיתנו סוחב גם כך, עשה ללא ספק את

בשביל לכתוב, בשביל לכתוב טוב, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש את מלוא כובד של הרגשות שמציפים אותנו. ואנחנו נמצאים בימים נוראיים, חשופים לזוועה מתמשכת שקשה

התשובה הקצרה היא לא. הרבה סדרות מגיעות מיוצרים שאינם תסריטאים או לא עובדים בתחום. מה שכן, חשוב שיצטוות אליך תסריטאים מקצועיים בשלב של הפיתוח וכתיבת

הגיעו אליי כמה חדשות משמחות מכם 🙂  קבלה לפיצ'ינג סדרות, יציאה לצילומים, הגשה למפיקים והמשך עבודה על פיתוחים.  שמחה מאוד. מרגישה שהתנועה ממשיכה כל עוד

מאוד קשה להתניע אחרי הרבה זמן שלא כתבנו. אני אישית מרגישה הרבה עמים שהאדם שכתב את כל הדברים ועשה את כל הדברים שעשיתי היה אדם

שיטת האקורדיון היא יותר מסדנת כתיבה. היא דרך ומתודת עבודה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לסדנת כתיבה פשוט כדי שתהיה לנו מסגרת יצירתית שתגרום לנו לכתוב,

כל קיץ במדינה שלנו הוא לוהט, אבל נדמה שהקיץ הנוכחי לוהט במיוחד. מעורר בכם השראה או גורם למוזות לשתוק? התחלתי לסקר קצת את שביתת התסריטאים

חזרות היא אלמותית כי סדרה על מערכת יחסים זוגית תמיד עובדת, כשמתעמקים באינטימיות בין שני אנשים ומנסים דרך הסיפור הספציפי שלהם להגיד משהו חדש, וואלה

מוקדש לאן הדר, תודה על הבקשה. ועכשיו, אומר מאיר אריאל, הוא יצחק אותה. על המיטה הענקית שלו. שרה צחקה כשהמלאכים אמרו לה שיוולד לה בן

שימו לב לכותרת, אני תמיד מדברת על זה בסדנאות, כיצד השם של הסדרה מדגישה אחד מהערכים ההופכיים שנמצאים בשאלה הדרמטית. הסדרה נקראת שישה אפסים, אבל

אני לא יודעת אם שמתם לב לקשר המשוגע בין גברים לבין כסף. לעיתים שווה לתזמן כמה שניות עד דקות לוקח לאדם שאת לא מכירה לדבר

שימו לב שמדובר בגרסה מקוצרת מאוד של כל הסדנה והתכנים, היא מיועדת גם למי שכבר עשה את הקורס ורוצה להיזכר וגם למי שמקשיב לפודקסט, עוקב

יש עבודות. יש לא מעט עבודות. שעיקר העבודה בהם זה להגיע בזמן, להעביר כרטיס ולעשות את מה שאומרים לנו בעוד אנחנו מתקתקים במחשב ועונים לטלפון.

רגע של ווידוי: אני הייתי בת תשע כשכתבתי תסריט פעם ראשונה. לא ידעתי מה הפורמט או מה החוקים, אבל הבנתי מצפייה בטלוויזיה שיש שם דיאלוגים

כשמשהו נמצא לך מול העיניים כל הזמן אתם כבר לא רואים אותו. אתם אשכרה צריכים למסע ארוך, קשה, רחוק מכל מה שמוכר לכם, מכל מה

המשכתי לצפות בבית הקלפים גם אחרי שהקלטתי את הפרק האחרון לפודקסט. המוטיבציה שלי הייתה להבין מה גרם לסדרה הזאת לעשות היסטוריה פעמיים. קודם כל בתור

תמיד הייתי מביטה בארונות הספרים הנטושים האלה בתחנות רכבת וגינות ציבוריות וחששתי על הסיפורים שלי. הדם של היוצרים כפי שנתך זך אמר פעם בהשקה, נמצא

יש שיגידו "זמן זה כל מה שיש לנו בעולם הזה" ואני בהחלט חושבת שזה נכון. אבל הכוונה היא לא רק "נישן כבר בקבר", אלא –

אנחנו נמצאים בתקופת פריחה לא רק של האביב אלא גם של יצירה. הרבה מאוד קולות קוראים והזדמנויות ניצבות לפתחנו היוצרים ואני דוחקת בכם להשתמש בתאריכים

נטשתי לאחרונה את ההרגל שלי בשלוש השנים האחרונות לעלות לפחות פוסט אחד לפייסבוק ובמקביל לבלוג באתר שלי לפחות פעם בשבוע. הסיבה לכך היא שהתחלתי להתעמק

כחלק מהתחקיר לכתיבה של אהבה ראשונה. נכנסתי לרשת חברתית שהוקמה אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים של פדופילים. פדופילים שמוגדרים על ידי עצמם "אוהבי

אני שומרת על זהות הממליצים על הסדנאות ועריכת התסריט בסוד כי אני לא חושבת ששמו של אדם צריך לשמש ליח"צ של עסק, במיוחד אם שילם

היי, בצל הימים הלא פשוטים שעוברים עלינו, ב-28.2 יש הגשה לקול הקורא של כאן לסדרות רשת ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לעלות ללייב ביום שלישי

זה סרטון מלפניי ארבע שנים. זה מראה על הנחישות של ברקוני וכמה זמן בעצם לקח לו להפוך למה שהוא היום. אנחנו לא רגילות לחשוב ככה

נמאס לכם לחכות לתקציב מקרן קולנוע או גוף משדר? רוצים ליצור סרטים וסדרות בצורה עצמאית? איתי זבולון (SO LOW), אלדד שטרית (מאחורי כל צחוק), עדי

למה אני כועסת על הרשתות החברתיות? כי מי לעזאזל מתחזק את האינטרנט? אנחנו. אנחנו יוצרים תוכן. אנחנו צורכים תוכן. אנחנו קהל היעד, אנחנו המוצר. אז

מאז שהתחלתי את הסדנאות של שיטת האקורדיון, אי שם בתחילת הגל הראשון של הקורונה, יצאתי מנקודת הנחה שרוב המשתתפים שיגיעו אליי הם בוגרי בתי ספר

איכשהו מצאתי את עצמי הבוקר בחלל עם כל המשקולות ותהיתי איך לעזאזל ולמה הריי התכוונתי לשלוח הודעה שקמתי על הפרצוף ואני לא מגיעה לאימון, אבל

מתעניינים רבים שואלים אותי – "עדי, אבל איזה סדרות יצאו בעקבות הסדנה?" ועל זה אני עונה את התשובה שמככבת בוידאו שנמצא בדף הבית 🙂 "לוקח

אחת הבעיות הגדולות בבנייה של מהלך עלילתי לסדרה זה הנפח. אם זו הסדרה הראשונה שאתם כותבים וגם אם לא, נפח לעונה אחת ואף לכמה עונות

באופן קבוע הבעיה המרכזית ביותר ואולי גם הבסיסית ביותר שגורמת לקורא או צופה לאבד את ההזדהות שלהם ולאחר מכן את העניין שלהם בסיפור היא בעיה

במבנה הקלאסי של סרט ושל סיפור קלאסי בכלל, יש לנו אירוע מחולל. אירוע שאינו הבחירה של הגיבור או הגיבורה, אינו משהו שהוא עושה, אלא משהו

כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני צריכה את זה. צריכה את החלל המואר מדיי, עם יותר מדיי מראות ויותר מדיי נשים אחרות בבגדי ספורט

בין אם אתם מוקפים ביער או בפקק תנועהשצמיחתכם תישא פרי, שתפרחו.שתדעו גשם וסערה, שמש וברכה.שתצליחו, למרות הכול לעשות פוטוסינתזהוליצור משהו משלכם.הלוואי והדרך תפרה אתכם ותשרה

נושא הסדרה מתקשר להצהרת כוונות או לאני המאמין של היוצרים. האם הסדרה עוסקת בפסיכולוגיה, עולם הרווקות המאוחרת, הורות משותפת או אהבה בגיל השלישי? תחשבו על

דווקא כשאנחנו חולים, נפתחת הזדמנות מופלאה לבינדג'. ככה, חצי על הספה או על המיטה, אנחנו לוגמים עוד ועוד מסדרות שמסיחות את דעתנו מהכאבים, מחוסר התזוזה,

נדמה שהתרחשות דרמטית היא הלחם והחמאה של כל כותב, ישר לספר על הדרמה ומה קורה לגיבורים שלי – בעיקר בתחילת הסדרה. דווקא בגלל שזה בא

בעקבות אירוע הפיצ'ינג שנערך לסדנת המשך של פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון, סיכמתי כמה שאלות שהמפיקים שאלו את היוצרים שהציגו את הסדרות שלהן. האם לכל

משום שכתיבה ופיתוח של סדרה היא תהליך כל כך ארוך, מורכב ולעיתים גם מייאש, חשוב שתזכרו לכל אורך הדרך מה הסיבה שבגללה אתם בכלל כותבים

בעת פיתוח סדרה אנחנו כל הזמן עושים שתי פעולות במקביל. הראשונה היא כתיבת התקצירים והמסמכים "המכירתיים" של הסדרה, מה שנשלח למפיקים, גופי שידור, קולות קוראים

סדרות אודיטוריות זה ז'אנר חדש יחסית שמוכר לנו, כי הוא היה קיים לפניי הטלוויזיה, ברדיו. ילדים ומבוגרים היו נאספים להקשיב לפרק מבדר או מותח של

התשובה לשאלה הזו היא המטרה של האתר הזה ופיתוח שיטת האקורדיון. היום כשאני רוצה לכתוב סדרה או לערוך סדרה – אני שואלת את ארבעת השאלות

מועד: ראשון, שני ושלישי ביוני, 2022 (5-7/06/2022) משך: 3 ימים, 2 לילות. מיקום: תל אביב, זום קהל יעד: יוצרים בעלי רקע בכתיבה, בימוי, הפקה או

כל כך הרבה שאלות מתעוררות בי בצפייה בקטע הזה מ"הקוסם". בת כמה השחקנית? בת כמה דורותי הדמות? למה לעזאזל היא לובשת קצר? למה אף אחד

לאחרונה פונים אליי ושואלים אותי את השאלה הנצחית – איך להיכנס לתעשייה? אם יש לי עצות או שאני יכולה לספר איך אני נכנסתי לתעשייה. זו

אם כבר קראתם פוסט או שניים בבלוג הזה, אתם יודעים שאני כותבת הרבה על איך לא ללכת לאיבוד. כמה חשוב להשתמש בעמוד שדרה, תוכן עניינים,